עושה לעצמי פירמוט [יום - 00]

פעם חשבתם לעצמכם מה היה קורה עם החיים היו כמו במחשב? אולי זה באמת היה הקלף המנצח בדיון של אם אנחנו חיים בסימולציה. אבל לא לזה אני מתכוון. נגיד והיה לכם באג באישיות או זיכרון רע. אתם פשוט הייתם באופן תיאורטי להוציא עדכון או למחוק את הזיכרון לא? תחשבו כמה החיים היו קלים אם זה היה אפשרי. במצב כמו שלי כרגע אולי לגמרי הייתי מפרמט את עצמי. סוג של דף חדש לא? גדולים ממני כבר דיברו על הרעיון של "דף חדש" פעם אני גם סוג של האמנתי לרעיון שלהתחיל מחדש.. אבל ככול שאני מתבגר אני מבין כמה הקונספט הזה קשוח יותר ממה שהוא נשמע. בסופו של היום לכל אחד יש זמן מוגבל פה. והשעון מתקתק. להתחיל מחדש זה לרוב אסון לא מתוכנן או משהו כזה.

והינה אני שוב בסוג של התחלה מחדש.. אולי כדי שתבינו אספר לכם מה הלך איתי בחודשים האחרונים בקצרה. אז עברו כבר 34 ימים מאז השחרור שלי מהצבא. השחרור השאיר טעם מר בפה. לא בגלל שלא רציתי להשתחרר הלאה כי הרגשתי שלא סיימתי את העבודה שלי. "הצוות שניסנו להקים התפרק" ומרגיש לי כאילו כל העבודה של השנתיים האחרונות שלי ללא משמעות. חוץ מזה לקרת סוף השירות שלי באמת שניסיתי לחפש עבודה.. אני חושב שעל התחלתי לכתוב את הבלוג הזה מדרך התחילה לא? על איך אני מסתדר בהייטק הישראלי? אז בא נראה איך זה הלך?

בעיקרון התמודדת למעמדות ב3 חברות 2 אירגוני ביטחון וגם חברה שהיא ארגון בטחוני לשעבר? הייתי אמר? אבל פשוט מצאתי את זה שהקישורים שיש לי כרגע לא מספיקים כדי למצוא עבודה בעולם הזה בתור מפתח.. למרות שתמיד יש לי את ההרגשה שאם הייתי מתאמץ טיפה יותר הייתי מצליח. וזה מוביל אותי להיום. חודש אחרי הצבא ועדיין מובטל.

כאילו עד מחר לפחות.. רואים יש גבול לזמן שבתור בן אדם בוגר אני מוכן לסבול לגור עם ההורים שלי. אני כבר בן 22 ודי. אני אוהב אותם אבל אני חייב שינוי כלשהו אולי משהו שיעזור לי להזיז את התחת מהר יותר. אז לפני 3 שבועות חתמתי על חוזה לעבור דירה. קצת מאוחר מהמתוכנן אבל עדיף עכשיו מאשר לעולם לא... התוכנית המקורית הייתה לעבור עוד באוקטובר מיד אחרי השחרור שלי. אבל דברים לא קוראים תמיד בזמן. אז ככה שבסוף השבוע אנחנו נכנס לדירה החדשה במרכז. אני גם יוצא מהפריפריה וגם עובר למרכז.

בעיה: איך ממנים את המחייה במרכז בלי עבודה? אז בינתיים כן מצאתי עבוד בסיטונאות בחנות מחשבים. זה בהחלט לא הייטק שחיפשתי אבל צריך משהו שישלם את חשבונות ועל הדירה.

והינה אני מחר מתחיל לעבוד ושאול את עצמי מה הלאה? התשובה הברורה היא ללמוד... להמשיך ולחזק את היסודות שלי. וזה אמר שהפרויקטים חזרו.. אממ אוקיי סוג של... שני הפרויקטים העיקרים שעבדתי עליהם עדיין תופסים צורה. הייפר-פיוז שהיה צריך להיות פרויקט של אינדקס שרתים בפייתון הפך להיות פרויקט קהילת גיימינג שוב. שיעזור לי לחזק את הידע שלי בreact ו הפרויקט העיקרי שלי אז שהיה לומקוד סוג של תופס מושב אחורי כרגע.. למרות שבעיקרון הוא נשאר אותו דבר וגם התקדמתי בכתיבת הקורסים עדיין לא סיימתי אותם.. ולא התחלתי אפילו לעבוד על האתר שזה מתסכל אותי מאוד. אבל אני לא מתחיל לעבוד עליו כי אני עדיין מנסה לחשוב אם אני רוצה לבנות אותו כמו את הייפר-פיוז על בסיס react או לא.. מתסכל טיפה.. אבל פה טמון עוד ספק שלי. אם אני עבוד רוב היום? מתי יהיה לי את הזמן לעבוד על הפרויקטים האילו?

וכן אני חושב שחזרנו לנקודת ההתחלתית של הפוסט הזה "זמן" הרצון שלי להתחיל מחדש וללמוד אבל בו זמנית להתקיים.. אם עד עכשיו שהיה לי זמן פנוי לא עשיתי את זה? איזה תירוצים אני אספר לעצמי שאני עצמאי? 

אני רוצה לאמין שאני יכול ושאני אצליח להתגבר על זה. להחזיק את עצמי בכוח ללמוד ולסיים את מה שאני מתחיל.. אולי השינוי הזה הוא מה שאני צריך? אני מקווה שכן.

בכל מקרה יש לי כלכך הרבה לספר בזמן כלכך קצר. על לב שבור שאוכל אותי ביחד עם געגוע שלא נפסק כבר שנים רצונות ושאלות שאני שואל את עצמי על בסיס יומי.. היום רציתי ללמוד אבל הרצון לדיכאון היה חזק ממני. אבל אולי השאיר בנתיים את הדברים האלו למחר. נקווה שהיה לי את הכוח לעדכן את ויום 1 בסדרה שלנו ואם לא אני מתנצל כי ככה אני אנושי. 

לילה טוב, ושיהיה לכולנו בהצלחה עם התחלות חדשות